<h1>או"ז הלכ' שחיטה סימן שס"ז</h1>
<h2>דף מב:</h2>
חוץ מחרש שוטה וקטן. בקטן המומחה ואינו מוחזק עסקי' דאפי' בדיעבד שחיטתו אסור. ואם אחרים ראו אותו ששחט כהוגן שחיטתו כשירה. ולכתחלה אפי' עומד על גביו לא ישחוט כדקאמר בגמר' [חולין ג', ע"ב] בד"א שיודעין בו שיודע לומר הלכות שחיטה אבל אין יודעין בו שיודע לומר הלכות שחיטה לא ישחוט ואם שחט בודקין אותו ואם יודע לומר הלכות שחיטה מותר לאכול משחיטתו וא"ל אסור לאכול משחיטתו חוץ מחרש שוטה וקטן דאפי' דיעבד נמי לא פי' דאע"ג דגמרי הלכות שחיטה מפני דמועדין הן תמיד לקלקל וכולן ששחטו אהייא אילימא אחרש שוטה וקטן עלה קאי ואם שחטו מבעי' לי' ה"פ אילימא אחרש שוטה וקטן דוקא קאי ואם שחטו מבעי' לי' אלא אשאין מומחין פי' אשאין מומחין נמי קאי בבודקין אותו סגי כו'. ותנן פ' כיסוי הדם [פ"ו, ע"א] חש"ו ששחטו ואחרים רואין אותן (שחיטתן כשירה) [חייב לכסות] ופי' בשאילתות דרב אחאי פ' אחרי מות חש"ו ששחטו ואחרים רואין אותן חייבין לכסות וא"ל אע"ג דמוחזקין דשחטו שפיר פטורין מלכסו' כדתנן חש"ו ששחטו ואחרי' רואין אותן חייבי' לכסות בינו לבין עצמו פלוגתא דר"מ ורבנן ושלח ר' אלעזר לגולה הורה רבי כדר' מאיר ע"כ. ועוד כתב בפ' בהעלתך חש"ו אע"ג דגמרין הלכות שחיטה ומוחזקין דשחטי שפיר לא סמכי' עלייהו ולא אכלינן משחיטתן ואם אחרים רואים אותן שחיטתן כשירה עכ"ל. ותניא בתוספתא פ"ק יודע לשחוט שחיטתו כשירה, משמע דוקא דיעבד. וס"פ לולב הגזול [מ"ב, ע"ב] מייתי ואמר רב הונא והוא שגדול עומד על גביו ופי' רש"י התם אפי' אינו יודע הלכות שחיטה אלא שיודע לאמן את ידיו ונראה בעיני דההיא בדיעבד הואיל ואינו יודע הלכות שחיטה ואע"ג דיודע לאמן את ידיו אסור לכתחלה אפילו בעומד על גביו דהכי משמע לשון תוספתא דתני שחיטתו כשירה דהיינו דיעבד הלכך מומחה ואינו מוחזק שחיטתו כשרה בדיעבד וכגון שאחרים רואים אותן. וה"ה למוחזק ואינו מומחה. וקטן מומחה ומוחזק, בינו לבין עצמו שחיטתו פסולה ובעומד ע"ג שוחט לכתחלה שאע"פ שהוא מוחזק ומומחה ויודע לאמן את ידיו צריך שיעמוד גדול על גביו אע"ג דההיא דרבינא מיירי בקטן מומחה ואינו מוחזק וההיא דלולב הגזול מיירי במוחזק ואינו מומחה כדפי' רש"י זצ"ל דאיכא למימר בהנהו הוא דבעי רבינא שיהא גדול עומד על גביו אבל קטן מומחה ומוחזק ויודע לאמן את ידיו אימא לא ליבעי גדול עומד ע"ג אפ"ה אשכחן דלא האמינו חכמים לקטן כ"א בדרבנן כדתנן פ' האשה שנתארמלה [כ"ח, ע"א] ואלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא כו' ומוקי לה בגמרא לכלהו דרבנן ואמר פ"ק דפסחים [ד', ע"א] בעו מיני' מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחבירו חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק כו' עד אמר רב נחמן בר יצחק תנינא הכל נאמנין להעיד על ביעור חמץ אפי' נשים אפי' עבדים קטנים כו' לעולם דחזקתו בדוק והכא במאי עסקינן במוחזק לן דלא בדוק ודקאמרי הני בדיקנא מהו דתימא לא להימנוהו רבנן קמ"ל כיון דבדיקת חמץ דרבנן דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי הימנוהו רבנן בדרבנן. וכן ההיא דפ' בכל מערבין גבי השולח עירובו ביד חרש שוטה וקטן [ל"א, ע"ב]. הא דנאמנין גבי בדיקה אפי' בקטנותן משום דבידם לבדוק וההיא דאלו נערות אין בידם הלכך דווקא בגדלותן. ורבינו שמואל בן חפני הכהן זצ"ל כתב שאם נכנס לשנת י"ג ולא השלימה ושחט בודקין אותו לאחר שחיטה אם יודע הלכות שחיטה כשירה והיינו דאחרים רואין אותו שהרי בקי בהלכות שחיטה להשיב וכתב מורי רבינו אליעזר ב"ר יואל זצ"ל דלא יתכנו דבריו דהא אמר אמלתי' דרבינא ואם שחט בודקין אותו כו' חוץ מחש"ו כו' משמע דלא מהניא בהו בדיקה ואין בידי לחלק בין קטן לקטן עכ"ל. וק"ל גדול ששחט האיך נאמין לו הא אמר רפ"ק דגיטין [ב', ע"ב] היכא דאתחזק איסורא אין עד אחר נאמן, ואע"ג דאמרי' רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן ה"מ כשנמצאת בהמה שחוטה כהוגן אלא שאין ידוע אם מומחה שחטה אם לאו אמרו רבנן זיל בתר רובא ורוב מצוין אצל שחיטה מומחים הן אבל במקום שנתנו לו בשר לאכול ולא פרע בית השחיטה האיך מאמין לו הא קיי"ל כרב הונא דאמר לקמן [ט', ע"א] בהמה בחייה בחזקת איסור אבר מן החי עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה וכאן לא נודע לנו ששחטה ואימור הרגה בקופיץ, ובשלמא היכא שבעצמו אוכל איכא למימר לא נחשד לאכול נבילות אלא כשאין עצמו אוכל האיך יאמין לו וא"ת משום דלא עבר על לפני עור לא תתן מכשול ומסתמא אי לאו דשחטה שפיר לא הוה ספי לי' מיני', א"כ תקש' ההי' דפרק האשה רבה [פ"ח, ע"א] דמסיק מידי דהוה אטבל הקדש וקונמות האי טבל ה"ד אי דידי' משום דבידו לתקנו מאי קסבר אי קסבר [תורם משלו על של חבירו אינו צריך דעת בעלים משום דבידו לתקנו ואי קסבר] צריך דעת בעלים ואמר ידענא בי' דמתקן היא גופא מנ"ל אי אמר ידענא בי' דמתקן מהימן, הל"ל דמהימן משום חזקה דלא עבר משום לפני עור לא תתן מכשול.
